צפנת פענח על משנה תורה, הלכות עירובין ב׳

מהדורה: צפנת פענח, וורשא תרס"ג-תרס"ח

מפרשים:
1 ישראל הדר עם העכו"ם או עם גר תושב כו'. עיין ירושלמי כאן פ"ו וע"ז דף ס"ד ע"ב:
1 או ביטלו הישראלים זה לזה כו'. עובדא דלחמן בר ריסתק דף ס"ג ע"ב וע"ש בתוס' מה דהקשו מעירוב ולכאורה תמוה הא קיי"ל דאינו עירוב כלל אך ר"ל כגון הך דשם דף ע"ד ע"ב גבי צידו אחד עכו"ם וצידו אחד ישראל אך שם טעמא אחרינא הוא דאסור לעשות יחיד במקום עכו"ם ובאמת בירושלמי שם פ"ב פליגי רב ורבי יוחנן אם במקום שהעירוב מועיל אם מותר לעשות זה כדי שיהיה יחיד במקום עכו"ם ע"ש ורבינו פסק כרב כגמ' דילן:
1 או שהיה ישראל ועכו"ם בחיצונה כו'. ע"ש בהה"מ ושם בגמ' דף ע"ה ע"ב אך באמת זה תליא בהך דע"ז דף ע' ע"ב בפלוגתא דרב ורבי יוחנן וע"ש בדברי רבינו הלכות מטמא מומ"ש אם מקרי גם הפנימית רשות ע"ה ועיין בהך דגיטין ד' ע"ט ע"ב ובדברי רבינו שם וב"ב דף נ"ג ע"ב גבי המחזיק ובמה דפליגי בירושלמי בסוף פ"ו דעירובין רב ור"א אם יש תורת חצר לעכו"ם ע"ש:
1 ישראל שהוא מחלל שבת כו' אלא שוכרין ממנו כו'. והנה לכאורה דכאן ודאי צריך לשכור בשוה פרוטה דלדידיה פחות משוה פרוטה לאו כלום. אך מלשון רבינו ז"ל לא משמע כן וגם אם כאן די בשכירו ולקיטו ועיין תוס' עירובין דף ע' ע"ב ודף ע"ב ע"א דהא דירתו הוה דירה וגם מלשון רבינו נראה דכאן א"צ ב' ישראלים כיון דלא חשידי אשפיכת דמים אך התוס' לא ס"ל כן כמבואר דף ס"א ע"ב וע"ש בתוס' דף ס"ה ע"ב ד"ה התם: